פורים

הרבי בחג הפורים תנש"א

חסידי חב"ד מביאים את שמחת החג לחיילים

איור פורמי מאת שלום פייגין

חג פורים הוא אחד מחגי ישראל, שנקבע על ידי חז"ל בתקופה שלפני בנין בית המקדש השני, ומוזכר בתנ"ך במגילת אסתר. ברוב המקומות בעולם חל ביום י"ד באדר, ובעיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כירושלים, חל החג ביום ט"ו באדר. ערב החג, י"ג באדר, הוא צום תענית אסתר.

החג נקבע לזכר הנס שעשה עמנו ה' בזמן גלות בבל שבין חורבן בית המקדש הראשון לבניית בית המקדש השני, תחת ממשלת אחשוורוש, בהצילו את העם היהודי מגזירת המן להשמיד את העם אנשים נשים וטף. הצלה שהתגלגלה על ידי פעולותיהם של מרדכי היהודי ואסתר המלכה.

לחג נקבעו ארבע מצוות ייחודיות: קריאת המגילה בלילה וביום, סעודה ומשתה, משלוח מנות ומתנות לאביונים, ובנוסף, קריאת התורה בפרשת מחיית עמלק, אמירת 'ועל הניסים' בתפילה ובברכת המזון, ואיסור הספד ותענית. כמו כן קיימים בו מנהגים רבים - כמו תחפושות, הכאת המן, שתייה 'עד דלא ידע' ועוד. הרבי עורר על מבצע פורים, במסגרתו חסידי חב"ד מזכים יהודים רבים ככל האפשר במצוות החג.

באופן ייחודי, שמחת חג הפורים נקבעה בהלכה לשמחה בלתי מוגבלת - "עד דלא ידע", שלא כשמחת החגים האחרים שהיא מוגבלת. שמחה זו נובעת ממעלתם של ישראל שגם בתקופת גלות חשוכה, כמו בימי מרדכי ואסתר, התעוררו מרצונם ובחרו להתחבר לה' מתוך מסירות נפש. בגלל מעלתה הייחודית של שמחת הפורים, חג זה יהיה היחיד שלא יתבטל בעתיד, בימות המשיח.

ציטוטים מתורת הרבי

• ומזה באים לימי הפורים, באופן שגם כאשר כל המועדים בטלים, הנה "ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם", שנשארים קיימים לנצח, לעד ולעולמי עולמים.

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ו

• דע"י המס"נ דישראל במשך כל השנה, דעניין המס"נ הוא מעצם הנשמה, היינו מצד הבחירה דעצם הנשמה בהעצמות, עי"ז נמשך ומתגלה בחירת העצמות בישראל, ועי"ז, גם הגורל דלמעלה הי' שליהודים יהי' אורה ושמחה וששון ויקר,ואת המן ואת בניו יתלו על העץ.

מאמר ד"ה על כן קראו ה'תשי"ג

• כאשר ישנו יהודי שנהנה מסעודתו של אותו רשע או שהשתחווה לצלם, רח"ל - אין זה מאורע שקרה אצל הזולת, בד' אמותיו של הזולת, אלא מאורע "אשר קרהו", בד' אמותיו של ראש הסנהדרין!

שיחת חג הפורים תשי"ט בלתי מוגה

• יהודי צריך להיות בעולם, אפילו במקום כזה שלפני בואו לשם הי' חושך כפול ומכופל, ובחושך כפול ומכופל מגיע יהודי עם ד' אמותיו, ומתנהג שם ע"פ הוראות התורה, גם באכילתו ובשתיתו ובטיולו ובכל עניניו. וכאשר יהודי הולך בתוקף של עצם הנפש, הקשורה עם התוקף של העצם שלמעלה - אזי פועל גם ב"שושן הבירה", במקום שלא נזכר בגילוי שמו של הקב"ה, שגם שם יהי' "ונהפוך הוא", ועד שאפילו "עמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם.

התוועדות חג הפורים ה'תש"כ בלתי מוגה

• ולכן, אפילו אחשורוש – שהי' מלך טיפש (כדברי הגמרא ) – מינה את מרדכי ל"משנה למלך" רק לאחרי שנוכח לדעת שאינו מתפעל ונשאר "מרדכי היהודי"; כאשר רואים שהוא אדם אמיתי, ועומד על שלו, ואינו חוזר בו ממה שסוכם, "מושבע ועומד מהר סיני" – אזי ממנה אותו ל"משנה למלך".

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ח בלתי מוגה

• וכאן ראו שיהודי יכול להיות "משנה למלך", היינו, שנמצא בגלות (שלכן אינו המלך), ובשעת מעשה, הנה כשישנו ענין של מצוה, אינו מתפעל מאף אחד, גם לא מאחשורוש בעצמו, אף שהוא המלך שלו, ו"דינא דמלכותא דינא", וישנו ציווי "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה גו'"; ובשעת מעשה לובש גם את התפילין, שפועלים פחד על אחשורוש,... הרי זה פועל על "כל עמי הארץ" ש"יראו ממך", ועי"ז – "רבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ח בלתי מוגה

• הוראה זו – שבנ"י אינם נתונים תחת הטבע – היא לא רק בנוגע לכלל ישראל, אלא גם בנוגע לכל יחיד. יהודי צריך לזכור שכל הענינים שיש לו, תלויים ובאים מהקב"ה בעצמו, שאינו מוגבל ח"ו בחוקי הטבע.

התוועדות חג הפורים ה'תשי"ז בלתי מוגה

• וכאשר ישנם "אנשי משה", שהם השלוחים של הרבי להנהגת המוסד, אזי ישנו הכח שיהי' "צא הלחם בעמלק", גם עם ה"עמלק" שמתגנב ("וואָס כאַפּט זיך אַריין") בין בנ"י, ופועלים את כל הענינים שצריכים לפעול כדי שיהי' "הכסא שלם" ועי"ז גם "השם שלם", ופועלים הדירה לו ית' ע"י לימוד הנגלה ולימוד החסידות וע"י עבודת התפלה וקיום המצוות בהידור.

התוועדות חג הפורים ה'תשט"ו בלתי מוגה

• וזהו וקבל היהודים את אשר החלו לעשות, שבמתן תורה היתה רק ההתחלה ובזמן גזירת המן היתה הקבלה, כי ע"י שהי' להם אז מס"נ בפועל על תומ"צ נתעלו (בענין אחד) למדריגה נעלית יותר מכמו שהיו בזמן מתן תורה, ולכן אז דוקא היתה הקבלה, וקבל היהודים.

מאמר ד"ה וקבל היהודים ה'תשי"א - קונטרס פורים ה'תשמ"ט

• ולהעיר, דבתו"א מבואר, דהמס"נ שלהם שהיתה אז היא שבאם היו ממירים דתם ח"ו לא היו עושים להם כלום, כי הגזירה היתה רק על היהודים, ואעפ"כ לא עלתה על דעתם מחשבת חוץ ח"ו.

מאמר וקבל היהודים ה'תשי"א - קונטרס פורים ה'תשמ"ט

• מימי הפורים למדים כלל, שכאשר רואים שאין עצה... "כל עבדי המלך גו' יודעים" שאין להכנס אל החצר הפנימית... לא צריכים להתפעל, אלא להדחק שמה ("שפּאַרן זיך אַהינצו")! ובהתאם לכך נעשית ההנהגה על כל השנה כולה – שכאשר רואים שאין ברירה אחרת, אזי, "ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת"...

התוועדות חג הפורים ה'תשי"א בלתי מוגה

• צריך לידע שיש תרופה אחת שעל ידה מבטלים כל ההעלמות וההסתרים: להוסיף בעניני תומ"צ מתוך מסירת-נפש של קדושה – שבמקום לעסוק בעצמו בלימוד ענין עמוק בתורה, או להתעלות בעצמו בעניני יראת שמים, ימסור את כחותיו ואת נפשו בשביל ללמוד עם תינוקות של בית רבן ענינים פשוטים שהם לפי ערכם!

התוועדות חג הפורים ה'תשי"ב בלתי מוגה

• וזוהי ההוראה מהמגילה בחיי היום-יום, ובפרט בארץ הלזו, שבה מניחים לבנ"י ללמוד תורה ולקיים מצוות, שמירת שבת ויו"ט וכו', עם כל ההידורים – אלא שחסר רק התוקף הדרוש, לידע, שהן אמת ש"אתם המעט מכל העמים" בכמות, אבל הסיבה לכך היא בגלל שככל שניתוסף יותר ברוחניות, הולכת ומתמעטת הכמות, וכמבואר בחסידות שככל שישנו ריבוי האורות ישנו מיעוט הכלים.

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ו בלתי מוגה

• כשם שמרדכי השתדל בהצלת כל היהודים, ופעל אצל כולם שלא עלתה אצל אחד מהם מחשבת חוץ ח"ו, ועי"ז נגאלו "כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש" – כמו כן כאשר מתנהגים באופן וסדר זה גם עכשיו, מבטלים סוכ"ס את כל ההעלמות וההסתרים, ופועלים אצל כל בנ"י שמבלי הבט על מעמדם ומצבם יכריזו: "אם למות אם לחיים אנו עמך" – מצד מסירת נפש, ובמשך הזמן, לאט לאט, יפעלו עליהם שיומשך אצלם גם במחשבה דיבור ומעשה.

התוועדות חג הפורים ה'תשי"ב בלתי מוגה

• כאשר ההנהגה היא להיפך מ"אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים", אלא יהודי מרגיש את עצמו נחות, "ונהי בעינינו כחגבים", וממתין על ההסכמה של "אותו רשע", שיתן לו "סמיכה" שהוא "אַ פיינער אמריקאַנער", "אַ פיינער שושן-הבירה איד" – הרי זה פוגע בקיומו של עם ישראל!

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ו בלתי מוגה

• צריכים לידע ש"מרדכי היהודי גו' גדול ליהודים", ובמילא הרי הוא בעה"ב, ומוציא אותם מן המיצר אל המרחב, עם כל הפירושים, ובעיקר, כפירוש הפשוט – שבקרוב ממש יוצאים מן המיצר אל המרחב, בחסד וברחמים, בטוב הנראה והנגלה, ובשובע שמחות.

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ג בלתי מוגה

• וזהו תוכן סיפור המגילה, שאפילו כאשר היתה לבנ"י אחות בבית המלכות, ומרדכי יושב בשער המלך, ובית המן ניתן למרדכי – שלח מרדכי אגרת אחת ואגרת השנית בכתבו "את כל תוקף", שידעו שצריך לקיים ולקבל עליהם את כל הענינים שמסרו נפשם עליהם, שכללותם היא הכפירה בע"ז, שאז "נקרא יהודי", וזהו הלימוד של ימי הפורים.

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ד בלתי מוגה

• אבל כאשר יהודי אינו מניח לגוי אשר בקרבו שתהי' לו שליטה בנפשו פנימה, אזי בדרך ממילא מתבטלת האחיזה שעל ידה היו עמי-הארץ שמבחוץ לד' אמות שלו יכולים לשלוט עליו.

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ד בלתי מוגה

• המן ראה את ההתחלה ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע"; ואח"כ ראה שכאשר ניתנה פקודה שכולם יהיו "כורעים ומשתחוים להמן", להיותו שר המלך, הנה מלבד מרדכי ש"לא יכרע ולא ישתחוה", היו אלו שנשארו ב"יבשה", שלא "במקום חיותם" – מי הים. ובגלל זה עלה בדעתו שיוכל לגזור עליהם גזירה.

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ד בלתי מוגה

• אסתר היתה סבורה שביטול הגזירה תלוי בענין הצום, ואף שזהו היפך דרך הטבע – הרי גם הגזירה לא היתה בדרך הטבע, וממילא, גם ביטול הגזירה אינו בדרך הטבע. ועד"ז בכל דור ודור ש"עומדים עלינו לכלותינו" אלא ש"הקב"ה מצילנו מידם" – שההצלה היא עי"ז שנזהרים מהחטא שגרם אז את גזירת המן.

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ז בלתי מוגה

• וזהו החילוק בין יהודי לאינו-יהודי – שאינו-יהודי הוא תחת חוקי הטבע, ואילו יהודי הוא למעלה מחוקי הטבע, אלא שהקב"ה רצה שילבישו זאת בלבושי הטבע.

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ז בלתי מוגה

• בפורים יש אמנם כו"כ מצוות, אבל, היכן מתבטא הענין ד"רבים מעמי הארץ מתיהדים", שזהו תכלית הנצחון דפורים – הרי זה מתגלה בהענין ד"לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", שזהו ענין השמחה.

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"א בלתי מוגה

• והיינו, שיהודי מקבל על עצמו החלטה גמורה – באופן שלא מועיל על זה מסירת מודעא, כמבואר בגמרא המעלה דפורים אפילו לגבי מתן-תורה – להמשיך המסירת-נפש דפורים על כל השנה כולה, לקיים במשך כל השנה כולה את דברי מרדכי, ראש הסנהדרין, ובאופן של שמחה – כמו בימי הפורים, ש"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"א בלתי מוגה

• ואז זוכות שנכתבת מגילה על שמן, מגילת אסתר, ומבטיחים להן שאפילו כאשר כל ספרי הנביאים עתידין ליבטל, הנה מגילת אסתר אינה בטילה, והיינו, שהן בונות דבר נצחי, שקשור עם "נצח ישראל", ומביאות את הגאולה האמיתית והשלימה, גאולה שאין אחרי' גלות.

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"א בלתי מוגה

• ...הדרך היחידה לפעול שמלכתחילה לא יהיו גזירות כו', היא – להבטיח את אופן הנהגתם של התינוקות בבואם מבית הספר, שידעו, שאין להם מה להתפעל מהעולם גם בהיותו כמו שהוא, ואדרבה, יש ביכלתם – ע"י השכל וכל הכחות שלהם – להתחכם ולהתגבר על העולם, ועד שנעשה בעה"ב על הטבע (ולא להיפך ח"ו)...

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ו בלתי מוגה

• יהודי צריך לידע "כלל" – שכל בנ"י, "מנער ועד זקן טף ונשים", הם במעמד ומצב ש"לא יכרע ולא ישתחוה", אלא, שישנו מי שטועה ועושה דבר מסויים בחשבו שאין זה בבחינת "יכרע וישתחוה", אף שבפועל הרי זה בבחינת "יכרע וישתחוה", וישנו מי שאינו מוכן לטעות ולרמות את עצמו; אבל ברור הדבר שכל אחד מישראל הוא במעמד ומצב ש"לא יכרע ולא ישתחוה", להיותו חלק מ"עם מרדכי", ש"נפש השנית בישראל היא חלק אלקה ממעל ממש".

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ו בלתי מוגה

• ...אפילו אלו ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע", או "שהשתחוו לצלם"... הנה בשעה שנודעה הגזירה, והכריזו על "כנוס את כל היהודים", אזי "כולם כאחד [לא רק אלפים, מאות ועשיריות, אלא אפילו אחד] לא עלה על דעתם מחשבת חוץ ח"ו", "ומסרו עצמן למות כל השנה כולה" ... וההסברה היחידה על זה היא – כי, בשעה שיהודי "תופס" ("כאַפּט זיך") שזהו ענין שנוגע ל"יכרע וישתחוה", אזי מתנער ממנו לגמרי, ועומד במס"נ.

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ו בלתי מוגה

• ..אסור להתייאש מאף יהודי (ומי שמתייאש – הרי זה שקר), כיון שכל יהודי, יהי' מי שיהי', "מנער ועד זקן טף ונשים", הוא במעמד ומצב ש"לא יכרע ולא ישתחוה", ולא רק שלא יעשה זאת סתם ככה, אלא גם כאשר הדבר קשור עם גזירת המן, והברירה היא בין לחיים או להיפך ("אתך אנו בין לחיים בין כו'") – לא איכפת לו, ועומד בתוקף על כך ש"לא יכרע ולא ישתחוה".

התוועדות חג הפורים ה'תשכ"ו בלתי מוגה

• בעמדנו בפתיחה דחודש אדר, ובשנה זו – דב' חדשי אדר, אדר ראשון ושני – וע"פ הידוע שלפתיחת הדבר כח מיוחד, הפותח את הצינור לשמחה במשך כל ימי חדשי אדר בשנה זו – צריך מיד לשאוב כחות מהפתיחה והכניסה ("משנכנס אדר") להרבות בכל עניני שמחה,

משיחות לילות ד', ה', ו' ושבת קודש פ' תרומה ה'תשנ"ב

• וכמו שרואים בפועל בכמה אנשים, שבהיותם במקום שהיו שם גזירות על תומ"צ, הי' להם מס"נ בפועל משך כו"כ שנים, וכשבאו אח"כ למדינות שאפשר לעסוק בתומ"צ מתוך הרחבה, אין ניכר בהם (כ"כ) המס"נ שהיה להם מקודם. כי זה שעמדו במס"נ משך כו"כ שנים היא לפי שהאיר בהם גילוי עצם הנשמה שלמעלה מכחות הגלויים ולא נעשה עי"ז שינוי בכוחות הגלוים עצמם.

קונטרס פורים קטן, תשנ"ב