ראש השנה

ראש השנה הוא החג הראשון מבין הימים הנוראים ומבין חגי חודש תשרי. החג חל בימים א' וב' בתשרי, ובו מתחילה שנה חדשה בלוח העברי.

ביום זה נברא האדם הראשון, ומדי שנה יום זה הוא יום הדין, בו הקב"ה שופט את כל העולם ויושביו. ביום זה ממליכים את הקב"ה למלך מחדש. הכתרת המלך היא בעיקר על ידי תקיעת שופר - המצווה העיקרית של יום זה. כמו כן מאריכים ביום זה בתפילה, וישנם תפילות מיוחדות ביום זה.

לפי הקבלה, נקראת עבודתו העיקרית של יום זה בניין המלכות - המשכת רצון חדש מהקב"ה לספירת המלכות, המעניקה את החיים לעולם כולו. על מנת לפעול זאת, עבודת היהודי ביום זה היא בעיקר קבלת עול מלכות שמים, המתבטאת בזהירות מדברים בטלים ועיסוק מתמיד בתפילה ואמירת תהלים.

כשם שראש בריא חיוני לכל אברי הגוף, כך ראש השנה משפיע על השנה כולה. לכן חיוני לנצל כל רגע בראש השנה, כך שישפיע על כל השנה: קבלת עול, לימוד תורה וקיום מצוות. התקשרות להרבי - ראש בני ישראל, מסייעת בעבודת ראש השנה - לקשר ולהמשיך ממנו החיות לשנה כולה.

עניינו

בתורה

"שַׁבָּתוֹן--זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ" ויקרא, אמור, כ"ג, כ"ד.

"יום תרועה יהיה לכם" במדבר, פנחס, כ"ט, א'.

אדמו"ר הזקן

"כשלומדים ומתפללים בכוונה בששת ימי השבוע – השבת נעימה. כשעוברים את חודש אלול וימי הסליחות כראוי – או-אז ראש-השנה הוא ראש מתוק של השנה".

הרבי המהר"ש

"בראש-השנה המלאכים עומדים ומצפים שיהודי יאמר דברי שבח על חברו. יודעים הם שהקב"ה מתאווה לדברי שבח על ישראל אף יותר מלתפילת הצדיקים".

רבי מרדכי מלכובביץ

"ראש-השנה הוא הראש של השנה כולה, והכול נגרר אחר הראש. על ראש-השנה נאמר "אי ריש חמימא - כולא שתא חמימא" (=אם ראש-השנה חם, כל השנה תהיה חמה). יש לפרש זאת כך: אם בראש-השנה ליבו של היהודי חם ומלא התלהבות של קודש, כזאת תהיה כל השנה כולה".