נצחיות חייו של הרבי

האמונה בנצחיות חייו של הרבי היא אמונה שיסודה במבואר במקורות התורה בכלל והחסידות בפרט - שבכל דור מוכרח להיות נשיא הדור כאדם חי בגופו, וכן שדורנו הוא דור הגאולה והרבי הוא מלך המשיח שיביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

בשל אמונה זו, סירבו כלל חסידי חב"ד לפני ג' תמוז תשנ"ד להכיר באפשרות של הסתלקות לגבי הרבי מלך המשיח שליט"א, וגם כיום מאמינים קהל גדול של חסידים שהרבי חי וקיים ומתנהגים בהתאם לכך.

תהילים

חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימים עולם ועד

— תהילים כ"א, ה.

הרבי

מזה מובן החידוש דדורנו – הדור התשיעי – לגבי כל הדורות שלפני זה, עד לדור שלפנ"ז (דור השמיני): מכיון שהגאולה לא באה אז בפועל, ה"בא אל פרעה" (הגילוי ד"אתפריעו כל נהורין" למטה) לא הי' בתכלית השלימות כנשמה בגוף בריא (היתה הסתלקות הנשמה מן הגוף, וגם הנשמה בגוף היתה במצב ש"הדיבור הוא בגלות" וכו'); משא"כ בדורנו זה – הדור האחרון לגלות ודור ראשון לגאולה – נעשה תומ"י "נתלו המאורות", שלא זו בלבד שלא חסר ח"ו במאורות הגדולים דגילוי תושב"כ ותושבע"פ, אלא אדרבה – נוספת שלימות נעלית יותר [לא באופן ד"כבד פה מאורייתא שבע"פ וכבד לשון מאורייתא שבכתב", להיותו למעלה מזה], באופן שכנשמות בגופים מקבלים בפנימיות "אתפריעו כל נהורין" ש"נתלו" עתה, עי"ז שמשיח צדקנו בא מיד, "שלח נא ביד תשלח" וילמד תורה את כל העם כולו, עד "תורה חדשה מאתי תצא".

— שיחת ש"פ בא תשנ"ב אות י"ג

ע"ד אבן השתי' – שנמצאת במקום מסויים בעולם הזה הגשמי, וקיימת תמיד בלי שינויים (אפילו לא השינוי דגניזה, כהארון שנגנז וכיו"ב), ע"ד שופט ונביא שקיים (נצחי) בכל דור (כסימן לגילוי אלקות בעולם באופן תמידי) – שממנה הושתת כל העולם כולו.

— שיחת ש"פ שופטים תנש"א אות י"ב