תורת החסידות
תורת החסידות היא שיטה בעבודת השם, דרכה האדם מתקרב אל בוראו. יסודותיה והדרכותיה התגלו באמצע האלף השישי לבריאה (שנת תצ"ד) במרכז אירופה, על ידי הבעל שם טוב, והתפשטה על ידי תלמידיו הרבים.
תורת החסידות, היא למעשה הסבר של תורת הקבלה, המפרטת את מבנה העולמות הרוחניים, השתלשלות והתהוות העולם, ומלמדת את טעמיה הצפונים של מצוות התורה. החסידות מדגישה שעל הלימוד להיות לימוד עם נשמה, המביא לידי מעשה בפועל בעבודת המידות, ואין די בלימוד סתמי, כמו כן קיום המצוות כולן צריך להיות בפנימיות בחיות ועבודת המוחין.
החסידות שמה במרכז את הקב"ה, ומגלה שבכוחו של כל יהודי להגיע לדרגות רוחניות נעלות דווקא בעולם הזה, וזאת על ידי אמונה, ביטחון, שמחה, והשגחה פרטית.
חסידות חב"ד הינה ההמשך העיקרי לתורת הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש מבין חצרות החסידות. בהיקף כמות הספרות ובביאוריה הרבים והעמוקים בחסידות, נשיאי חב"ד הסבירו את רעיונותיה של תורת החסידות, ובנו שיטה מסודרת דרכה ידבק האדם בה'. כמו כן על ידי מייסדה נכתבה ה'תורה שבכתב' של תורת חסידות חב"ד (מאחר והבעל שם טוב והמגיד ממזריטש לא כתבו ספרים) - ספר התניא.
כללי[עריכה | עריכת קוד מקור]
חסידות היא שכל אלוקי, ה'מתיישב' ושורה בכלי השכל האנושי
— אדמו"ר הריי"צ, אגרות קודש ח"ב ע' כ"א
חסידות מראה לאדם כמה קטן ולאיזו גדלות ניתן להגיע
— אדמו"ר הריי"צ, היום יום י"ט אייר
כל ענין החסידות הוא שינוי טבע המדות
— אדמו"ר הריי"צ, ליקוטי דיבורים ח"א ע' נ"ו
תכלית החסידות היא עבודה בפועל. מי שחושב שחסידות אינה אלא השכלה והשגה - חי בטעות. רחמנות עליו, על גופו ועל נשמתו...
— אדמו"ר הריי"צ, אגרות קודש ח"ד ע' תפ"ח
החסידות היא חיות. היא מזרימה חיות ומאירה את הכל, גם את הלא טוב, ומאפשרת לאדם לראות את הרע עצמי כפי שהוא - כדי לתקנו
— אדמו"ר הריי"צ, היום יום כ"ד טבת, ספר המאמרים תשי"א ע' 224