מורח ודאין
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מוֹרַח וְדָאין הינו אחד מסימניו של מלך המשיח.
פירושו הוא שמלך המשיח בזמן הגאולה ידון וישפוט את משפטיו ודיניו לא על פי עיניו או אוזניו אלא על פי הריח, "מורח ודאין"- מריח ודן. ובהעדר סימן זה אינו יכול להיות משיח.
בנביאים[עריכה | עריכת קוד מקור]
ויצא חוטר מגזע ישי... והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח"
ישעיהו י"א פסוקים א' ו-ג. שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב
רש"י ישעיהו י"א פסוקים א' ו-ג.
הזוהר[עריכה | עריכת קוד מקור]
מלכא משיחא [1] בריחא... בלא סנהדרין והתראה
זוהר חלק ב' עח, א. והריחו ביראת ה'
זוהר חלק ב' עח, א.
~הרבי~[עריכה | עריכת קוד מקור]
בעמדנו לאחרי סיום מעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות, לאחרי סיום כל מ"ב המסעות ב"מדבר העמים", נמצאים כבר על "ירדן ירחו" (דרגתו של משיח ד"מורח ודאין"), על סף הגאולה, בוודאי שכבר נתתקנה סיבת הגלות
ש"פ מטות-מסעי תנש"א, סי"ג
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ^ ידון