יגיעה
יגיעה (באידיש: הארעווען) היא דרך מוכרחת בעבודת השם, כשהאדם נדרש לא רק לעשות את המוטל עליו, אלא שזה יבוא על ידי יגיעה דווקא, להתאמץ יותר מרגילותו הטבעית, ולהתמיד ביגיעה דווקא.
בחסידות חב"ד מתקשרת היגיעה עם העיקרון של חשיבות ה'עבודה בכח עצמו', ושלילת עבודת השם הנסמכת על אתערותא דלעילא והכשרונות הטבעיים עמם האדם נולד[1].
בגמרא
אם יאמר לך אדם: 'יגעתי ולא מצאתי - אל תאמן'. 'לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן'. 'יגעתי ומצאתי - תאמן' ~ מגילה ו, ב.
בתניא
מאחר שנתלבשה הנפש בגוף צריכה ליגיעה רבה ועצומה כפולה ומכופלת: '''האחת היא יגיעת בשר''' לבטש את הגוף ולהכניעו שלא יחשיך על אור הנפש... '''והשנית היא יגיעת הנפש''' שלא תכבד עליה העבודה ליגע מחשבתה להעמיק ולהתבונן בגדולת ה' שעה גדולה רצופה . . וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה 'יגעתי ומצאתי תאמין', וכדכתיב "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת השם", פירוש כדרך שמחפש אדם מטמון ואוצר הטמון בתחתיות הארץ שחופר אחריו ביגיעה עצומה כך צריך לחפור ביגיעה עצומה לגלות אוצר של יראת שמים הצפון ומוסתר בבינת הלב של כל אדם מישראל. ~ פרק מ"ב בתניא
בלוח היום יום
ראשית ההכנה להתעסקות בשכלים עיונים, ובשכל אלוקי בפרט, הוא: א) יגיעת בשר להסיר הטוב טעם מעניני עולם. ב) יגיעת נפש לעורר הטוב טעם במושכלות בכלל, ובעניני אלקות בפרט. ~ היום יום ד' אדר
עכשיו "הגיע הזמן" שצריכים לכבוש העולם על ידי יגיעה והוספה ביתר שאת וביתר עוז בלימוד התורה" ~ לקוטי שיחות, ח"ו, עמ' 312
אין על מי להתפנק. צריכים להתייגע ~ לוח היום יום כ' אייר
צריכה להיות עבודה בכח עצמו. גבוה יותר כשלוקחים את היד ומנהיגים. יקר יותר כשזה בכח עצמו ~ לוח היום יום כ"ט מנחם אב
החילוק בין עובר לנולד הוא – שעובר, אף שאוכל ושותה, הרי זה ממה שאמו אוכלת ושותה, ואין זה בירורים משלו, כי אם מה שהכינו עבורו. ובשעה שנולד, אזי מתחיל ענין העבודה, בירור ויגיעה בכח עצמו, שזוהי מעלה נפלאה ביותר, שלכן הי' כל ענין ירידת הנשמה למטה, כדי שתהי' עבודה בכח עצמו ~ שיחת ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ב
הערות שוליים
- ^ המכונים בחסידות בשם 'נהמא דכיסופא', לחם בושה, כמו אדם עני שמקבל לחם ללא שמתייגע, שזהו לחם בושה שאין מה להתגאות בו.