רב
רב הוא כינוי למורה הוראה בישראל. הכינוי 'רב' התחיל להיות נפוץ לרבני בבל. כדברי הזוהר 'כָּל רַב מִבָּבֶל. וְרִבִּי מֵאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל[1].
במשך הדורות, בראש כל קהילה יהודית עומד רב שעוסק בהוראה, בקביעת הלכה, בשיפוט על פי דיני התורה, בפיקוח על כשרות ובניהול עניני היהדות בקהילה.
בכדי שיוכל ה'רב' לפסוק הלכה, הוא נצרך לקבל 'סמיכה' לרבנות.
כללי
על אחת כמה וכמה רב. שהוא רועה ופרנס ישראל, הלא מחוייב הוא למסור את נפשו כדי לזכות את הרבים
— אדמו"ר המהר"ש בשם הבעל שם טוב, היום יום כ"ג אד"ש אגרות קודשח"ח ע' תק"א
.
מדוע נקרא רב 'מרא דאתרא'? מפני שמן השמים נתנו לו את הכוחות, הזכות והחובה, שהוא יהיה בעל הבית והאדון האמיתי של כל ענייני מקומו. ולא רק ברוחניות, כח אם גם בגשמיות
— אדמו"ר הזקן, איגרות קודש אדמו"ר שליט"א ח"ד ע' כ"ה, ח"ז ע' י"ח
עליך להשגיח ולהורות בכל הדינים וההנהגות, בכל מקצועות החיים של אנשי הקהילה, בנוגע להלכות ודינים שבארבעת חלקי השולחן ערוך.
זכויות הקהילה וחטאיה, במדות טובות ורעות, ובהנהגות טובות ורעות, הכל תולין ברב העיר. שכן, עליו יביטו בשבע עיינים, וממנו יתלמדו להיטיב או להרע
— אדמו"ר הזקן לאחד מחסידיו שעמד לקבל על עצמו משרת רבנות, אגרות קודש ח"ח ע' תצ"ח
'מרא דאתרא' - גורלו של האתרא (של המקום) נתון בידי הרב. בו ובהוראותיו תלוי אם יהפוך המקום להיות כלי לאלוקות
— אדמו"ר הזקן, חוברת התמים ד' ע' כ"ט
הרב מצוי תמיד על הגבול הדק שבין מזכי הרבי לבין, ח"ו, מחטיאי הרבים.
הרב מצוי תמיד על הגבול שבין עומק-רום לבין עומק-תחת.
ענייני הרבנות צריכים לנגוע בפנימיות נקודת לבו, כי בנפשו הוא
— אדמו"ר הרש"ב, היום יום כ"ג אד"ש
רב צריך להיות שולחן ערוך חי
— אדמו"ר הריי"צ, ספר השיחות ה'תש"ב ע' 112
הרבנים ובעלי תורה נקראים עיני העדה וראשי אלפי ישראל, וכשהראש הוא בריא אזי גם הגוף בריא
— אדמו"ר הריי"צ, היום יום כ"ג אדר א', אגרות קודש ח"ב ע' ש"ו
.
הערות שוליים
- ↑ זהר חדש ספרא תנינא. הובא ונתבאר בספר הליקוטים להצ"צ ערך רב ורבי