שניאור זלמן אהרן שניאורסון

רבי שניאור זלמן אהרן שניאורסון (מכונה: הרז"א) (י"ט תמוז תרי"ח - י"א חשוון תרס"ט) היה בנו הבכור של אדמו"ר המהר"ש, ואחיו המבוגר של אדמו"ר הרש"ב. נודע בכשרונותיו המצויינים, וכתב במשך חייו חידושי תורה רבים, אך שרף אותם קודם הסתלקותו והורה לטמון את האפר בקברו.

עליו

הרבי מהר"ש

"יש לו ראש חזק, הוא מסוגל לחשוב שתי מחשבות ביחד".

הרבי הריי"צ

" מילדותו אהב סיפור, הסיפור היה חייו, במידה כזו, שבהיותו קרוב לבן שלוש, לקח הסבא אברך אחד, קראו לו בערע פיישעס, שסיפר לו סיפורים מהחומש, ובהיותו בן ארבע שנים היה הדוד רז"א בקי בכל סיפורי התנ"ך, ובגיל חמש הבחינו שהילד הוא בעל חושים וכשרונות כגדול ובעל שפת חלקות בלתי רגיל. הזכרונות הראשוניים של הדוד רז"א משנות ילדותו היו משנת תרכ"ד, בהיותו בגיל קרוב לחמש שנים, כשראה את הרה"ח ר' הלל מפאריטש בבואו לשבועות –תרכ"ד – בפעם האחרונה בליובאוויטש".

"דודי הרז"א שהיה בעל מדות טובות בטבע תולדות, היה בעל לב חזק. גם כשהיה מתייסר ביסורים קשים ביותר - והוא סבל הרבה בימי חייו - היה תמיד חיוך על פניו. מעולם לא הזיל דמעה על יסוריו. אבל כששמע שמישהו היה סובל יסורים היה החיוך נמוג מפניו ודמעות היו נראות בעיניו, הוא עשה הכל כדי לעזור לבעל היסורים".

ר' נחום רדמישלער

"לראות בני מלכים, בני מלכים"