עבודת התפילה
עבודת התפילה היא מושג מרכזי בתנועת החסידות בכלל ובחסידות חב"ד בפרט, המציין את החשיבות המיוחדת של התפילה בעבודת ה', ואת התפילה לפי הדרכות תורת החסידות: הכנה ממושכת לתפילה והתבוננות לפניה, וכן שימת לב לפירוש כל מילה בתפילה, במתינות ובחיות, וכן השפעתה של התפילה על תיקון המידות וזיכוך הנפש הבהמית.
כללי[עריכה | עריכת קוד מקור]
חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים – כדי שיכוונו את ליבם למקום
— ברכות ה, א,
לשני דברים מתנגדת הנפש הבהמית באופן מיוחד: א. תפילה באריכות. ב. נסיעה לרבי
— אוצר פתגמי חב"ד ע' 298
~אדמו"ר הריי"ץ~
להתפלל תפילה חסידית יכולים כולם, לא רק רבים אלא כולם
— ספר השיחות תש"ב עמוד 133
~הרבי~
ועד כדי כך שפעם היו אומרים, שכדאי אפילו לישון חצי שעה תחת הטלית, כדי שהרואה יחשוב שהוא מתבונן בעניין עמוק, ובגלל זה יעשה גם הוא כן. כלומר: גם כאשר חסר אצלו – יש להשתדל שתהיה הפעולה על הזולת
— מאמר דיבור המתחיל 'מים רבים' תשכ"ה
~ניסן נמנוב~
הרי כולם יודעים שללימוד הנגלה הוא[1] הסכים כבר מזמן, וגם ללימוד החסידות הוא הסכים, כבר אבל כשזה מגיע לעבודת התפילה, אט דא טרעפט מען אים אן[2]
— משפיעים לדורות
~חאטשע פייגין~
"כשמתבוננים בשעת התפילה ב"מה רבו מעשיך ה'", יכול השכל האנושי להגיע להשגות נעלות יותר מהשכלתם של המלאכים העליונים
— תשורה מחתונת צייטלין - נמס, לואיזיאנה, תש"ע.
כאשר שני אנשים מתווכחים בבירור סוגיא, ואחד מהם ניגש לארון הספרים כדי להוציא ספר ולהוכיח את צדקת דבריו - על מה הוא חושב בדרכו לארון? האם לא על הנושא המדובר? כך גם צריך להיות היחס כאשר מישהו התפלל בעבודה, ובדרכו ללימוד התורה הוא ניגש לאכול. עליו להיות מונח בעבודת התפלה גם בשעה זו. אל לו להרגיש טעם ועונג באכילה. ה"עובדים" לא נמנעו מאכילה, אך הם לא חשו בה כל טעם
— תשורה מחתונת צייטלין - נמס, לואיזיאנה, תש"ע.